טובים ואח' נ' גיאו בר (92) הנדסה אזרחית בע"מ ואח'

החלטה

לפני בקשה לעכב את פסק הדין מיום 10.3.14 שבו הורתי על פירוק החברה שבכותרת (להלן: "פסק הדין").

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות, הגעתי לידי מסקנה שדין הבקשה להידחות.

בהתאם לתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הכלל הוא שאין לעכב ביצוע פסק דין והחריג הוא עיכוב. ההלכה הפסוקה מורה כי כאשר בית המשפט דן בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עליו לשקול את סיכויי הערעור כמו גם מאזן הנוחות. בהקשר זה אפנה לע"א 5671/11 אנדרסון מדיקל בע"מ אוניפארם בע"מ (2011):

"ככלל, הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה נושא הערעור, ובעל דין שזכה בתביעתו זכאי ליהנות מפירותיה עם מתן ההחלטה המזכה (ראו: תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; אורי גורן סוגיות בסדר הדין אזרחי 672 (מהדורה עשירית, 2009)). עיכוב ביצוע ההחלטה או פסק הדין הוא החריג לכלל. על בעל דין המבקש סעד מעין זה מוטל להראות כי מתקיימים בעניינו שני תנאים מצטברים: ישנם סיכויים טובים לזכייתו בערעור ומאזן הנוחות נוטה לטובתו במובן זה שביצוע פסק הדין טרם הכרעה בערעור יקשה באופן ממשי על החזרת המצב לקדמותו אם יזכה בערעור (ראו: ע"א 8800/04 שטיינר נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פסקה 6 ([פורסם בנבו], 11.11.2004)). באשר למשקלם היחסי של כל אחד מן השיקולים, נקבע כי קיימת ביניהם "מקבילית כוחות" במובן זה שאם סיכויי הערעור טובים או לחלופין סיכויי הערעור קלושים, אז יפחת משקלו של מאזן הנוחות, בעוד שאם סיכויי הערעור מאוזנים, או שלא ניתן להעריך אותם, משקלו של מאזן הנוחות גובר והוא זה שיכריע (ראו: ע"א 9296/03 אהרוני נ' מנשה, פ"ד נח(2) 301, 306 (2003); ע"א 6261/10 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אלרן (ד.ד.) השקעות בע"מ, פסקה 5 ([פורסם בנבו], 28.9.2010))."

מן הכלל אל הפרט:

באשר למבחן סיכויי ההצלחה בערעור;

הגם שמבחן סיכויי ההצלחה בערעור מסור ככלל לערכאת הערעור ולא לערכאה הדיונית, סבורני שבמקרה שלפניי סיכויי ההצלחה בערעור אינם גבוהים ומבלי שיהיה בכך כדי לקבוע מסמרות שכן העניין נתון לערכאת הערעור. בהקשר זה אבהיר שעילת הפירוק נסובה על חדלות הפירעון של החברה וזו הוכחה על יסוד סקי דין חלוטים שלפיהם הושתו על החברה חיובים כספיים שלא נפרעו, ובכך יש להעיב על סיכויי הערעור. זאת בצד תצהירים המאוששים את החוב שאף אלה לא נסתרו. אציין שהוצגו לפניי אסמכתאות עדכניות ובגדר זאת תדפיס מתיק ההוצאה לפועל באשר לחוב החברה שלא שולם. לא כל שכן, איפשרתי לבקשת החברה הפסקה בדיון למשך מספר שעות על מנת לאפשר בידה להציג אסמכתאות סותרות, אך כאלה לא הוצגו.

נתתי דעתי לטענה שלפיה לא התאפשרה לחברה לחקור את המצהירים אך לא הועלתה בדיון כל בקשה לחקירת מצהירים וכמות שנטען בתגובות המשיבים. במיוחד נכון הדבר שעה שהחברה הייתה מיוצגת בדיון על ידי עורך דין ומשכך לא הייתה כל מניעה בידי בא כוחה לבקש את חקירת המצהירים אם סבר לנכון שיש מקום לעשות כן.

באשר למבחן מאזן הנוחות;

הטענה לא נטענה בבקשה ומשכך אינה דרושה להכרעה.

מעבר לדרוש;

הגם שלכאורה דומה שצו פירוק עלול במקרים מסוימים להיות בלתי הפיך, אזי נקבע לא אחת בהלכות פסוקות של בית המשפט העליון שאין בכך חזות הכל וקיימים מקרים בהם יש להעדיף את אינטרס הנושה לפרוק החברה ולממש את נכסי החברה מאשר לעכב את הליך הפירוק עד לההכרעה בערעור (ע"א 2589/04 קבוצת גלקסו נ י.מ.ש. השקעות בע"מ (פורסם בנבו 31.5.04); ע"א 1938/11 מגדל הזוהר נ' גוב גיא בע"מ (פורסם בנבו 24.7.11).

מקבל אני את עמדת המשיבים לפיה עיכוב פירוק החברה עלול לגרום לנושיה נזק ניכר, וכי מאזן הנוחות נוטה אף הוא לדחיית הבקשה. בין אלה, המשך פגיעה בזכותו של מבקש הפירוק שזכאי זה מכבר לקבל את הכספים מהחברה, בהיותו עובד החברה ובהתאם לפסק הדין שניתן זה מכבר לטובתו, באמצעות גימלת המוסד לביטוח לאומי; כל עיכוב ביצוע משמע דחייה ממושכת בתשלום המגיע לו. בנוסף, יש להביא להכרעה את מכירת הנכס של החברה בבני עטרות וכמתחייב מפסק הדין של בית המשפט העליון וקבלת התמורה בגינו. כל עיכוב במכירה גורם להגדלת הנזקים לחברה וגם בכך טעם לדחיית הבקשה.

ניתנה היום, ט' ניסן תשע"ד, 09 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: